על תנודות התודעה (ה-ווריטיס)

באחד הביקורים שלי בפונה, איינגאר הפתיע אותי יום אחד כשנכנסתי לספרייה (הוא נהג לשבת שם כל יום בשעות הצהריים; תלמידים רבים היו באים לשם כדי לקרוא וגם לעיתים לשוחח איתו או לשמוע דברי חוכמה שלו) – הוא קרא לי ואמר: "I saw your Sirsasana this morning" – לא ידעתי אם לצחוק או לבכות (האם זה שבח או קלון?). ואז הוא המשיך ושאל:

"Was your mind in the legs all the time?"

השאלה הפתיעה אותי, לא ידעתי שהוא צופה בי ממקום תרגולו (בשעות הבוקר, האולם פתוח לתרגול ואיינגאר היה מתרגל שם; מרבית התלמידים הנמצאים בפונה היו נוהגים לבוא לתרגל ולראות אותו מתרגל ומלמד את הנכדה שלו, אבל הוא נראה שקוע בענייניו ולא היה לי מושג שהוא מסתכל עלי). לא ידעתי מה לענות לשאלה פתאומית כזו.

במחשבה שנייה השאלה הזו נענית באופן הטוב ביותר ע"י שאלה חוזרת: "האם המיינד יכול להיות כל הזמן ברגליים?". באותו בוקר עמדתי על הראש כ-20 דקות, ומובן שלשמור את המיינד יציב במשך זמן כה ממושך זה לא עניין של מה בכך. לא זוכר אם עניתי בכלל ואם כן אז מה. אני מניח שמרוב הפתעה לא ידעתי מה לענות בכלל. מה שמעניין זה שמאז, כמעט כל פעם שאני מתרגל עמידת ראש (Sirsasana), אני נזכר בשאלה הזאת ושואל את עצמי את השאלה הנגדית המתבקשת – שכה חבל שלא נשאלה – כי התשובה עליה הייתה יכולה להיות ממש מעניינת: האם אפשר לשמור את התודעה יציבה במהלך עמידת ראש ארוכה?

פטנג'לי עצמו כותב שהמיינד או התודעה (chitta) נתון לתנודות (vrittis) ומגדיר יוגה כהפסקה (nirodha) של תנודות אלו (סוטרה 2 המפורסמת מפרק 1: yogash chitta vritti nirodhah). אז מהן התנודות הללו? האם אפשר להפסיקן ואם כן, אז כיצד?

באחד השיעורים בפונה, גיטה (הבת של) התייחסה לנושא ודיברה על הווריטיס כעל הדברים שמפריעים לנו להתרכז בתרגול. פטנג'לי מחלק את הווריטיס לחמישה סוגים: מחשבות תקפות, מחשבות שגויות, דמיון, שינה וזיכרון. כשאנחנו מנסים להתרכז בתרגול – מה מפריע לנו? לעיתים אלו מחשבות שונות שאינן קשורות לזמן ולמקום, המחשבות יכולות להיות תקפות או שגויות, אבל הן לא שייכות למה שאנו עושים באותו רגע. לפעמים הדמיון פועל: "אה, אילו עכשיו הייתי ב…" או: "הלוואי והיה קצת יותר קריר עכשיו" וכו'.

לפעמים צפים זיכרונות. אלו יכולים להיות זיכרונות שמעוררים תשוקות, אנחנו יכולים להיזכר בדברים שאנחנו רוצים להשיג או לרכוש. אלו יכולים להיות גם זיכרונות שמעוררים דחיות, כעס, תסכול או רגשות שליליים אחרים, כשאנחנו נזכרים בסיטואציה לא נעימה או מתסכלת (כמו למשל כשבזמן עמידת ראש אני נזכר באיינגאר וחושב: "אה, אילו רק הייתי מספיק שנון וזריז לשאול אותו את השאלה שלא נשאלה"…). בכל מקרה, הזיכרונות האלו מפריעים לנו להיות עם התרגול, מפריעים לנו להיות ב'כאן ועכשיו' ולכן הם תנודות לא רצויות.

אפשרות נוספת, אחרונה היא שאנו נוטים להירדם – זה קורה מפעם לפעם בתרגול של פראנאיאמה או שאוואסנה, ואז התנודה של שינה לא מאפשרת לנו להיות נוכחים בהווה.

חשוב לציין שפטנג'לי לא אומר שכל ביטוי של ווריטיס הוא בהכרח שלילי. לטעון כך היה להכחיש את כל הקיום הפנומנאלי שלנו. איזה מין יצורים היינו ללא חשיבה, דמיון, זיכרון ושינה? קיום ללא הפעילויות המנטליות האלו הוא לא אחר מאשר מצב של 'צמח'. בסוטרה החמישית של הפרק הוא אומר: vrittayah pancatayah klishta aklishta – כלומר: "הפעילות המנטלית נחלקת לחמישה סוגים, והיא עשויה להיות מכאיבה או בלתי-מכאיבה." בפרשנותו איינגאר טוען שהפעילויות של חשיבה, דמיון, זיכרון ושינה יכולות להיות חיוביות או שליליות – תורמות להתפתחותנו בדרך היוגית או מעכבות. חשיבה יכולה להיות שלילית או חיובית. זיכרון יכול לסייע לנו בתהליך של השוואה וחקירה אבל יכול גם לתקוע אותנו בתוך רשמי העבר מבלי שנהיה פנויים להתנסויות חדשות.

בזמן התרגול אנחנו במעבדה ואנחנו יכולים לצפות בווריטיס האלו שפוקדים אותנו ללא הרף ולבחון: האם אני חושב על התנוחה או מאפשר למחשבות להסיט אותי למחוזות אחרים? האם אני נסחף עם זרם של זיכרונות או דמיונות שלוקחים אותי הרחק מחלל התרגול או שאני משתמש בכלים אלו בצורה חיובית?

הדמיון יכול ליצור הדמיות שקשורות לתנוחה ומסייעות לנו לשפר אותה. למשל, בעמידת ראש אני משתמש בשני דימויים מנוגדים, ששניהם יוצרים אפקט חיובי בתנוחה. אני מדמיין שיש מיתר שמחובר לעקבים ומושך אותי מעלה, או מדמיין שיש משקולת שתלויה על העקבים ואני צריך למתוח את הרגליים כנגד המשקל שפועל עליהם. שני הדימויים הללו עוזרים לשמור את המיינד ברגליים ויוצרים תנוחה נכונה יותר. זיכרון יכול לשמש כדי להעלות בתודעה את התנוחה שמופיעה ב"אור על היוגה" כדי להעריך את איכות התנוחה שאנו מתרגלים וחווים, או להיזכר בהנחייה ששמענו לגבי התנוחה, או להיזכר בתחושה שהייתה אתמול כאשר תרגלתי את התנוחה עם קובייה ואיך זה עכשיו בלי קובייה? ללא השוואות כאלו יהיה קשה ללמוד על התנוחות. כל התהליכים המנטאליים האלו קשורים לתרגול ומסייעים לו ולכן איינגאר רואה בהם תנודות לא מכאיבות.

כיצד אפשר לשלוט בתנודות התודעה ואפילו להפסיקן לזמן מה?

על כך אולי בפעם הבאה…

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *