לפי היוגה התודעה האנושית היא עמוקה כמו האוקיינוס. היוגה מזהה ארבעה מצבי תודעה: ערות, שינה עם חלומות, שינה עמוקה ללא חלימה, ומצב רביעי (שנקרא:
'טורייה': הרביעי).במצב הערות הרגיל אנחנו מתפקדים בחיי היומיום, כאשר על-פי-רב איננו מודעים לקיומם של רבדים עמוקים ומצבי תודעה אחרים שקיימים בתוכנו.
הנושא של שינה וחלומות הוא מרתק ומיסתורי מאין כמוהו. מהו בדיוק מצב השינה? למה בכלל אנחנו זקוקים לשינה? למה אנו חולמים? מאיפה באים החלומות?
אף מכונה, מחשב או רובוט שאנחנו בונים לא זקוק לשינה, הם יכולים לתפקד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע (עד שיתקלקלו).
חלומות מאפשרים לנו הצצה מעבר למגבלות ה'אני' שלנו. כשאנו ערים אנו תופסים את עצמנו באמצעות ה'אני' שלנו ומזדהים איתו לגמרי. אנו מרגישים גבר או אישה, זקן או צעיר, יהודי או ערבי וכו', ולא מבינים באופן מלא שאלו רק מאפיינים חיצוניים, שהם מתכלים, ולא ממש מהותיים ושיש בתוכנו מהות נצחית. במצב הערות אנחנו שבויים בתוך הדימוי העצמי שלנו וזה כובל אותנו, נדמה לנו שאנחנו מוגבלים. למשל, הרבה אנשים חושבים שאין להם דמיון, שהם לא יצירתיים.
אבל תתבוננו מה קורה כשהם נרדמים... האם גם שם הם לא יצירתיים? או שזה לא בדיוק הם? ואם כך, אז מיהו החולם?
בין אם מפרשים את החלומות לפי פרויד, לפי יונג, או לפי כל תיאוריה אחרת, אי אפשר להתעלם מהיבט בסיסי אחד: החלומות שלנו הם יצירה עצמאית שלנו. בשינה כל אחד מאתנו הוא מומחה לדרמה תרפיה, משום שהוא הופך לבמאי ויוצר דרמות שיש בהם אלמנט פסיכולוגי מובהק. כל אחד מאתנו הוא ביבליו-תרפיסט (ביבליו-תרפיה היא שיטה תרפיה שעושה שימוש בספרות), כי כל אחד מאתנו יוצר בחלום סיפורים מרתקים שיש להם ללא ספק אלמנט ריפויי.
מה קרה למגבלות? מה קרה לאדם שסבור שהוא לא יצירתי, שהוא אף פעם לא יוכל להיות במאי כאשר הוא נרדם? הוא עבר למצב תודעה אחר, שבמובן ידוע חורג מה'אני' הרגיל, משום שבו הוא מביים באופן אוטומאטי דרמות מופלאות ומרתקות.
המצב הרביעי של התודעה ידוע בשם סמאדהי. סמאדהי הוא מצב של התמזגות, של אובדן תחושת האני. אומרים שזה דומה בעקרון לשינה עמוקה, אבל שלא כמו בשינה, החווה אותו מודע לחוויה שהוא עובר. זהו מצב מיוחד שרובנו לא חווינו ואולי גם לא נחווה בגלגול הזה (אך יש אינספור יוגים וקדושים שמדווחים על מצבי תודעה אלו).
אולם, שני מצבי התודעה של השינה הם משהו שכל אחד מאתנו חווה יומיום. איזה מין תפקוד זה? איזה מצבי תודעה אלו? האם זה לא מערער במידת מה את תפיסת המציאות הנוקשה שיש לנו. ללא שום ספק יש בתוכנו עומק שאנחנו לא מכירים, המהות שלנו כוללת הרבה יותר מהאישיות הנגלית לנו. המגבלות שאנו מטילים על עצמנו הם 'רק בראש', למעשה בתוך כל אחד מאתנו יש חלק יצירתי שהוא שופע דמיון וחסר עכבות.
בנוסף, הצופה בחלום גם הוא לרב לא מאופיין על-ידי מאפייני האני. בחלום אנחנו בד"כ לא מרגישים שיש לנו גיל, אנו לא בהכרח תופסים את עצמנו כגבר או אישה, לא בהכרח מרגישים שייכים לעם, למעמד וכו'. אנחנו רואים סרט ומושפעים ממנו ריגשית, אבל מתבוננים בו מעמדה ניטרלית. במובן מסוים אנחנו צופים במחזה. מה שמעלה על הדעת את ה'רואה' (או ה'עד' או ה'מתבונן' - ה'אטמן') אותה נוכחות פסיבית הנמצאת, לפי היוגה, בבסיס המודעות שלנו.
אז החלום וגם מצב השינה העמוקה מאפשרים לנו להציץ למצבי תודעה שעליהם היוגה מדברת, ולכן מראים שהפילוסופיה הזו היא רלבנטית מאוד בשביל כל אחד מאתנו.
