אני והגוף שלי - מה אפשר ללמוד מתרגול אסנות?
תרגול האסנות מזמן לנו מגוון רחב של תחושות והתנסויות גופניות, חלקן לא שגרתיות. לכן הוא מספק הזדמנות מצוינת ללמוד ולחקור את היחסים שלנו עם הגוף שלנו, ובאמצעות זה, גם את היחסים שלנו עם המציאות. הגוף הוא הכלי בו אנו משתמשים, ובתרגול הגוף יכול לשמש ייצוג מסוים של המציאות:
לגוף מאפיינים ונתונים משלו שאת רובם לא בחרנו ואין לנו שליטה עליהם, הגוף מציב בפנינו בתרגול קשיים ואתגרים שהם ייחודיים לכל אחד מאתנו - כל אחד נולד עם גוף מסוים וצריך לחיות בתוכו במהלך הגלגול הזה כולו. הגוף מזמן לנו חוויות של נחת ואי-נחת, עונג וכאב. בתרגול יש לנו הזדמנות להתבונן באלו ובתגובות שלנו עליהם ולהכיר את התפיסות והמושגים שלנו לגבי גופנו והשימוש בו.
איך אני מתייחס לגוף שלי? האם הוא רק מכשיר להשיג את התנוחה או שאני מנהל איתו דו-שיח? עד כמה אני קשוב לתחושות הגוף בזמן התרגול? האם אני רואה רק את חצי הכוס הריקה, את מה שאני לא יכול לבצע, את הקשיים? או את חצי הכוס המלאה? האם אני מקבל כמובן מאליו את זה שאני יכול לעשות תנוחות ושהגוף שלי נשמע לי ומתפקד על-פי-רב בצורה חלקה? האם אני נוזף בגוף ואולי אף 'מצליף' בו או מגלה יחס מתחשב ונדיב כלפיו? כמה מהאיכויות של רכות, קבלה, ידידות ואינטימיות יש לי עם גופי במהלך התרגול? האם אני מוקיר לו תודה על מה שהוא מבצע וסולח לו על מה שאינו יכול לבצע?
האם אני מציב לגוף אתגר אחר אתגר ?כמה שביעות רצון יש בתרגול שלי לגבי מה שהושג? איך אני מגיב כאשר מופיע כאב או אפילו חוסר מנוחה גופני? כמה אני סבלני ביחס לגוף ודואג לטפח ולהזין אותו?
כל אסנה מספקת קשת אחרת של תחושות גופניות ואתגרים אחרים ולכן כל אסנה היא מושב (seat) או נקודת תצפית להתבונן על עצמנו ועל יחסנו לגוף. המגוון הגדול של האסנות ומשפחות התנוחות השונות מספק לנו הרבה 'מושבים' כאלו, הרבה זוויות התבוננות, הרבה הזדמנויות ללימוד!
אם נתרגל תמיד ברוח זו של לימוד והתבוננות, נתייחס לכל חוויה גופנית באופן רענן וחדש ונחקור אותה לעומק אז התרגול שלנו לא יהיה פיזי בלבד וילמד אותנו משהו חשוב על עצמנו ועל יחסנו למציאות!
