היות וזו הפעם הראשונה שלי בהודו, ובפונה פרט, הרשמים שלי הם מאוד חזקים. שנים שאני שומעת סיפורים וחוויות של אנשים על פונה ועל המרכז של איינגאר. הצטיירה במוחי תמונה שונה מאוד ממה שנגלה לי פה. חשבתי שהמרכז מאוד גדול, בן כמה קומות עם הרבה חדרים ואולמות, בתנועה בלתי פוסקת.
הייתי משוכנעת שכל פונה מכירה את המרכז של איינגאר, הופתעתי לגלות שההודים וגם הפונאים לא ממש יודעים במה מדובר. המרכז עצמו נאה ומטופח ומפתיע לגלות שיש רק שני אולמות. אחד מאוד גדול, שמכיל כ-100 איש בקומה הראשונה, ועוד אולם קטן יותר למעלה. שני החדרים עם חלונות גדולים שצופים לרחוב ורואים דרכם הרבה צמחייה ירוקה. האולמות מאובזרים היטב עם ציוד רב ומגוון מאוד; פרופס רבים ונוספים שלא את כולם הכרתי: סוגים שונים ומשונים של ספוגים מגדלים וצורות שונים ומקלות שונים והמון ציוד מעץ המסודר לאורך החלונות.
למזלי התיידדתי עם השותפה שלי לדירה, שהיא כבר בביקורה השלישי כאן והיא נתנה לי הדרכה טובה מאוד לגבי 'נורמות' ההתנהלות בשעורים, לפני, תוך כדי ואחרי. יש כל מיני כללי התנהלות בקשר לאביזרים, להתארגנות בכיתה, לאופן הנחת המזרון, ההתארגנות לסרוונגאסנה וכו'. הכל נעשה מאוד מהר וביעילות רבה. אם אתה לא זריז מספיק, הציוד שלך נעלם בשנייה. השעורים עצמם מלאים באנשים מכל קצווי העולם. וזה מאוד מעניין לפגוש אנשים מכל חלקי העולם. למשל, אתמול פגשתי מישהי מאוד חביבה מדובאי. מגיעים גם די הרבה מקומיים.
השעורים שאנחנו משתתפים בהם מתנהלים באולם הגדול, ולמעלה לומדים המתחילים. גרם המדרגות מאוד צר ומפותל וצריך לעמוד בתור, ולהגיע לפני השיעור כדי לתפוס מקום. לכל הבניין הזה יש כניסה אחת שבה מתנהלת ההרשמה, חנות לציוד ולספרים, עוד חדר של פרשנט (הבן של...) שגר שם ומשרד קטן. החלק הפחות מרשים זה השירותים, חדר קטן וצפוף שמשמש גם כחדר הלבשה. שירותים מאוד לא נעימים, הרצפה תמיד רטובה. עדיף לא להיכנס לשם...
החלק הכי מסתורי ומרתק בבניין הזה הוא הספרייה, איינגאר יושב שם כמעט כל יום בין 3 ל-6 אחה"צ, עונה על מכתבים, קורא, כותב וכו'. זהו חדר צר וארוך וכולו עמוס בארונות עם ספרים, חלקם באנגלית וחלקם בשפות המקומיות. אפשר לשבת שם, לקרוא ולדפדף בכל ספר שנמצא שם ולראות את איינגאר מחייך, צוחק ומדבר עם תלמידים וזו חוויה מרתקת.
לפני כן נציין את ההתרגשות הרבה שאחזה בי כשפגשתי בפעם הראשונה את כל אחד ואחת מדמויות המפתח של המקום. בפעם הראשונה שראיתי את איינגאר החסרתי פעימה, זה היה ואוו גדול. לא ידעתי מה לעשות, כי כולם אמרו לי שמקובל לנשק את כפות רגליו. אני פשוט בלעתי רוק והמשכתי הלאה. את גיטה לקח לי קצת יותר זמן לזהות, כי יש נשים דומות לה שמסתובבות במרכז, ואת פרשנט הראו לי בפעם הראשונה. זה מדהים לחבר אותם לספרים הרבים שקראתי ולדמות שהצטיירה לי בראש.
השעורים עם גיטה נפלאים, היא באמת מורה מדהימה והבנתי שהיא עכשיו במצב נפלא עם עצמה ויחסית רגועה ומתבדחת. השעורים עם פרשנט מיוחדים מאוד כי הם יותר פילוסופיים והוא שובר את כל הכללים ועושה ככל העולה על רוחו.
הרוח החדשה שנושבת היא של נכדתו של איינגאר, אייבי, בת 20 וקצת, התחתנה לא מכבר. היא כרגע מתלמדת על-ידי איינגאר. היא עובד איתה בצורה אינטנסיבית כל יום. הוא יכול לעבוד איתה במשך שעתיים על אורדווה דנוראסנה, בכל האפשרויות שעולות על דעתו (ועולות...), ובכל האביזרים האפשריים כדי לשפר את התנוחה.
איינגאר נמצא כל בוקר בתרגול שלו, יחד עם כולנו באולם, נכנס לתנוחה ושוהה בה 20 עד 30 דקות ותוך כדי מחלק לה הוראות, או שעוזר לה פיזית. היום הוא ממש התיישב עליה, כשהיא בפשצ'ימותאנאסנה והוא דוחף אותה למטה... כמו דהירה על סוס. עזר קבוע כנגדו הוא ראיה (שביקר לאחרונה בישראל) שנמצא במרכז כמעט כל היום ותמיד שם כשאיינגאר צריך אותו. אייבי מאוד נחושה ודוהרת קדימה, היא משתפת פעולה ותוך כדי התנוחות הקשות משמיעה קולות שנשמעים כמו לידה... כן גם אלו חבלי לידה. היא וראיה יחד עם עוד כמה מורים צעירים הם דור העתיד של איינגאר והוא משקיע בהם הרבה.
שיעור הנשים מועבר כביכול ע"י אייבי, כלומר היא מנחה אותו, אבל הבמאי הגדול (איינגאר) נמצא מאחור ונותן הנחיות תוך כדי השיעור. היא כל הזמן בקשר איתו. הוא מזין את הטקסט והיא מוסרת אותו לנו. הוא מבקש ממנה לעשות את התנוחה לידו, נותן לה הנחיות, ואז היא אמורה להעביר את זה לכולם. בינתיים אנחנו נשארות הרבה זמן בתנוחה וזה די מייגע. כך מתנהל השיעור. פרט לכך שאין גברים בשיעור (הם יכולים לצפות מהצד), אין קשר להגדרה של 'שיעור נשים' – זה שיעור רגיל לגמרי.
אין ספק שזו מתנה להיות כאן במרכז של איינגאר, זאת חוויה מאוד מזינה ומרתקת שנותנת זווית ראיה אחרת על כל הלימוד שלנו ביוגה. זו תחושה של חיבור למקורות. הבית של מש' איינגאר נמצא ממש צמוד למרכז – זו תחושה מאוד נעימה וביתית וזה מזכיר לנו שהם בעצם בני-אדם בדיוק כמונו.
אני מאוד נהנית!
