החברה שלנו היא חברה כוחנית ומבוססת על הישגיות, ניצול ואונס. מה זה אונס? שימוש בכוח, ללא אהבה, ללא רגישות, ללא מודעות, ללא הקשבה.
זה מתחיל מהיחס שלנו לגוף שלנו. כמה אנחנו רגישים לצרכים של הגוף? כמה אנחנו באמת מקשיבים? האם אנחנו נותנים למיינד ל'אנוס' את הגוף ולדרוש ממנו לבצע מטלות שאינן ראויות ופוגעות בגוף? האם אנחנו מקשיבים לעצמנו או מתעניינים בעיקר ב"מה יגידו"?
הפסיכוזות של "הכושר הגופני" ו"עיצוב הגוף" גורמות לאנשים לעשות דברים מחרידים עם הגוף שלהם. מתוך גישה כוחנית ולא רגישה אנשים מאלצים את הגוף לבצע מאמצים לא סבירים ועוד סבורים שזה בריא... כדי 'להיראות טוב' הם אונסים את עצמם לבצע תרגילים ללא הקשבה, ללא אהבה, ללא קבלה, ללא רגישות.
לרוב אנחנו חיים "ליד הגוף" ולא ממש בתוכו. המרחק של התודעה מהגוף מאפשר לנו לאלץ את הגוף לעשות מטלות כדי להרשים אחרים, כדי לזכות בתחרויות, כדי להיות יפה ומושכת וכו'. סיפוק האגו, אבל איפה ההקשבה לצרכי הגוף? איפה הרגישות למה שבאמת נכון ומתאים?
תרגול נכון של יוגה מלווה בהקשבה ועיקרו פיתוח הרגישות פנימה, תוך כדי פעולה. לכן בתרגול אסנות ופראנאיאמה יש סיכוי רב יותר לעבוד בצורה שתהיה נכונה ומתאימה לנו. עם זאת, גם בתרגול יוגה יש סכנה להיקלע לאותה פסיכוזה פיזית. אם אנחנו מאלצים את הגוף לעשות יותר ויותר כדי להצטיין ולהרשים את עצמנו או אחרים, כדי להתחרות ולנצח. האם זו יוגה?
ומאידך יש סוג תרגול פסיבי שנובע מעצלות. גם תרגול כזה הוא שגוי שהוא לא ייתן לגוף ולנפש את ההמרצה וההזנה הנכונה. מילת המפתח, כמו תמיד היא איזון.
יוגה מתחילה עם הקשבה ורגישות, מודעות וראייה נכונה, היוגה לא התחילה כל עוד יש התעלמות ושימוש לא מבוקר בכוח.
