בשבוע האחרון פורסמה בניו-יורק טיימס כתבה בשם "הצד המסוכן של היוגה" שבה רואיין מורה ליוגה בשם גלן בלאק. כתבה זו הופיעה בעברית לפני ימים אחדים ב"הארץ". מסתבר שבלאק מלמד יוגה כבר 40 שנה ובעבר אף למד אצל ב.ק.ס. איינגאר. בלאק מתריע על הסכנה שבתרגול לא אחראי של יוגה. הוא מבקר באופן קשה את רמת ההוראה של היוגה בארה"ב. לדבריו, אפילו מורים ידועים עושים תנוחות בסיסיות כמו "כלב מביט מטה" בצורה כל כך מאומצת עד שהם קורעים את גיד אכילס. "הכול בגלל האגו, והלא העיקר ביוגה הוא להיפטר מהאגו", אומר בלאק.
והמסקנה שלו: "במקום לעשות יוגה, אנשים צריכים לעשות סדרה מסוימת של תנועות למען המפרקים, לטיפול באיברים ולחיזוק חלקים חלשים", הוא אומר, "היוגה נועדה לאנשים במצב גופני טוב".
ובכן, האם תרגול אסנות הוא מסוכן והאם מסקנתו של בלאק היא נכונה?
אין ספק שיש סכנות ביוגה - היוגה היא כלי חזק וכאשר משתמשים בכלי חזק צריך לדעת איך להשתמש בו. היוגה יכולה לייצר השפעות חיוביות מדהימות, אבל, אם משתמשים בה בחוסר אחריות, היא עלולה בהחלט לגרום נזקים. התנוחות של היוגה חודרות עמוק ולכן גם הנזק שהן עלולות לגרום יכול להיות רב.
ללא ספק, המעבר של היוגה למערב טומן בחובו בעיות שונות, והפופולאריות הגבוהה של היוגה גורמת לכך שמורים רבים, שאינם מוסמכים ואין ברשותם הידע הדרוש, מלמדים יוגה ואף עוסקים ביוגה טיפולית.
אולם, מסקנתו של בלאק אינה נכונה. יוגה - שמתורגלת נכון, יכולה לעזור לכל אחד!
קרישנהמצ'אריה, המורה של איינגאר אמר: "כל עוד האדם נושם, אפשר לעזור לו עם יוגה".
פגיעות יכולות להיגרם בתרגול יוגה בגלל שלוש סיבות:
- חוסר ידע
- חוסר רגישות או מודעות במהלך התרגול
- אמביציה
אפשר לקבוע כי שילוב של הגורמים האלו יוביל לבטח לפגיעה במוקדם או במאוחר. אולם, כאשר יש ידע מתאים, אזי תרגול שנעשה תוך הקשבה מלאה לגוף וכיבוד מגבלותיו וללא תחרותיות או הישגיות - לא יגרום לפגיעות.
הבעיות מתחילות כאשר מזלזלים בכללי הבטיחות. מורים המלמדים בלי שעברו הכשרה מתאימה ותלמידים שמתרגלים מתוך אמביציה ולא מתוך מוטיבציה יוגית נכונה לא רק שנוטלים על עצמם סיכון מיותר, אלא אף מחטיאים את המטרה של היוגה ומוצאים שם רע לתורה נפלאה זו.
ב"עץ היוגה" בפרק "אמנות הזהירות" איינגאר מתייחס לנושא זה:
"באסנות יש להשתמש בזהירות הראויה ולהתחשב במצבו הפיזי של המתרגל. לדוגמה, כשאתם מרימים את זרועותיכם, זה מפעיל מאמץ ישיר על הלב. ולכן אנשים עם בעיות לב צריכים להימנע מתנוחות שבהן הידיים מורמות. ברגע שאתם מרימים את זרועותיכם, יש מאמץ על הלב, על כן איננו מלמדים תלמידים אלה תנוחות עמידה. זה ייצור גירוי יתר ולא יסייע להם.
...
ללמד יוגה זה פשוט מאוד, אבל ללמד באופן נכון זה קשה ביותר. אף שלכל התלמידים יש אותו מבנה של שרירים, מפרקים וגידים, מבנה זה ייפגע בשל חוסר איזון פסיכו-פיזיולוגי שנובע מהרגלים אישיים של שימוש, והמורה חייב לקחת בחשבון פגיעות אלה. לכן בכיתות גדולות צריכים לעתים להתייחס לאנשים החלשים יותר באופן שונה ולתת להם תרגילים אחרים או תשומת לב מיוחדת כדי שלא יינזקו.
...
הסברתי זאת בפירוט כדי להדגים איך יש לגשת לתרגול אסנות כשיש מחלות פיזיות. יש אנשים הנוטלים סיכונים מיותרים. אם אחרים עושים זאת, הניחו להם לקחת את האחריות למה שהם עושים, אבל אל תעשו זאת אתם. עדיף לתת לאנשים אלה להרפות את השרירים ולהורות להם לבצע שַוַאסנה על כרית גלילית (bolster) ותרגילים פשוטים של פראנאיאמה, וזה הכול."
מסיבה זו, מורים בשיטת איינגאר עוברים הכשרה ותהליך הסמכה ממושך וקפדני. קורס מורים בשיטת איינגאר נמשך 3 שנים ואפשר להירשם אליו רק לאחר שתי שנות תרגול של השיטה, לפחות. כדי לקבל תעודה של מורה מוסמך לשיטת איינגאר יש לעמוד בבחינות לא קלות. יתר-על-כן, מערכת ההסמכות של השיטה מפרטת 13 דרגות הוראה שונות, החל ממורה ברמה בסיסית (Introductory) וכלה במורים ברמה בכירה מתקדמת (Senior Advanced). איינגאר אף הגדיר, לכל רמת הוראה מה מותר למורים באותה רמה ללמד. למשל, רק מורים בכירים (רמות Senior) רשאים לעסוק ביוגה טיפולית.
לרוע המזל, שיטות יוגה רבות אחרות אינן כוללות תהליך הכשרה כה ארוך ואינן מפרטות כללי זהירות ראויים. לכן תלמיד היוגה צריך להשתמש בתבונתו כאשר הוא בוחר מורה ליוגה!
